?

Log in

Previous Entry | Next Entry

אופי. בת קטנה

                     בתך הקטנה מאוד מקסימה, יש לה אופי עליז, היא מלאת שמחת חיים. אוהבת לזוז, יכול להיות שהיא כבר הולכת. אוהבת לשמוע מוסיקה, לשחק בבובות וצעצועים צבעוניים ומרעישים. במיוחד שמחה לקבל צעצוע חדש. סקרנית. ציורים, תמונות, סרטים מצוירים גם מושכים אותה. אוהבת אנשים, מביאה המון שמחה וצחוק. ייתכן כי קודם מתחילה לתקשר עם בן אדם אחד ורק אחר כך (אחרי שמתרגלת ומסתגלת) מוכנה כבר להשתתף בקבוצה.
  מצד אחד, היא אוהבת שינויים, לגלות משהו חדש ולכן רצוי שיהיו בהישג ידיה גירויים שונים רבים (צעצועים, בובות, משחקים מפתחים בהתאם לגילה, חפצים מעניינים...), שיעזרו לה להכיר את העולם הסובב אותה וגם את עצמה.
 

  מצד שני, גם לא צריך להגזים בנתינה מרובה מדי. מכיוון שזה עלול להפריע לה להתרכז. אפשר להביא לה את הצעצועים בהדרגה ולתת לה זמן להסתגל. כל צעצוע, בובה או משחק כלשהו צריך לשאת בתוכו תפקיד מסוים שיעזור לה להתפתח. לא פחות (והייתי אומר, יותר) חשובה בשבילה תקשורת אישית.

  אני ממליץ כמה שיותר לשחק איתה, לשיר לה וביחד איתה, לקרוא לה אגדות (במיוחד, שמספרות על כל מיני ניסים ונפלאות, הרפתקאות, טיולים מסביב לעולם, על עמים אחרים וארצות קסומות...). אף על פי שהיא (לפי הערכתי) עדיין לא מדברת, הילדה תספוג את כל המידע, תחושות נעימות, משמחות ומרתקות וזה יישאר איתה לכל חייה.

Comments

( 4 comments — Leave a comment )
irisa73
Jan. 12th, 2008 09:30 am (UTC)
בתי הקטנה
י' אכן מלאת שמחת חיים ואוהבת לזוז. כשהייתה קטנה יותר הרגשתי שמתוסכלת מכך שלא יכולה לזוז. היא זוחלת ועדיין לא הולכת בלי תמיכה, למרות שמאוד רוצה. היא מאוד סקרנית ומתעניינת בכל דבר. בוחנת זרים מאוד לעומק וזמן רב ולא מחייכת בדרך כלל. אולי רק אחר כך.
בעניין הצעצועים, אז היא באמת אוהבת דברים שמרעישים ודברים צבעוניים. לאחרונה החלה להתעניין בבובות יותר. טלוויזיה היא לא רואה, תודה לאל. אנשים הרבה יותר מעניינים אותה. היא אוהבת להיות הרבה על הידיים ושיטיילו איתה. שונאת שמגבילים אותה. חוץ מזה נראה לי שהיא לא אוהבת להיות לבד.
היא עדיין לא מדברת, החלה רק לומר מאמא, אבא, את זה. אבל היא מאוד תקשורתית ומדברת בג'יבריש. אנחנו לא מקריאים לה עדיין סיפורים כי בערב היא בדרך כלל לא רגועה ובוכה, וגם עם הגדולה די הפסקנו לספר לה סיפור לפני השינה. אולי ננסה שוב להתחיל. דווקא אתמול בעלי הראה לה ספר והיא מאוד התעניינה.
גם היא מאוד עקשנית ונחושה, אפילו יותר מאחותה הגדולה. לא רואים את זה? זה בא לידי ביטוי במיוחד סביב עניין השינה. במשפחתון אין איתה בעיות והיא נרדמת בקלות וישנה טוב את השעות שהיא צריכה. בבית... זה סיפור אחר. היא נלחמת במי שמנסה להשכיב אותה, גם כשהיא מאוד עייפה. היא בוכה וצורחת ונעמדת במיטה וכשמסכימה לשכב, רוצה שיישארו איתה כל הזמן עד שהיא נרדמת (ואם אפשר, גם אחר כך). בלילות היא מתעוררת 2-3 פעמים ולפעמים יותר. פעם אחת מהן אני מניקה אותה (למרות שלא נראה לי שהיא רעבה) והשאר לא, אני משכיבה אותה בחזרה. היא מסוגלת לצרוח במשך שעות ולא לוותר. אם יש לך עצה בעניין הזה אני אשמח, כי אני לא כ"כ יודעת מה לעשות איתה. וגם לגביה אני מתלבטת אם להשאיר אותה במסגרת הנוכחית או להעביר אותה לגן אחר. אם יש לך המלצות, זה יעזור.
שוב תודה והמשך שבת נעימה.
להת'
איריס
harmony_kids_il
Jan. 13th, 2008 02:56 pm (UTC)
Re: בתי הקטנה
שלום איריס. בואי נסתכל על הדברים מזווית קצת אחרת. התנגדותן של הילדות אומרות לי שיש משהו בגישתכם שלא כל כך מתאים לטבע שלהן. אני אציע לך לנסות כמה דברים בקשר ל-י' ובתגובה נפרדת אדבר על ד' בימים הקרובים. 1. לדעתי, התנגדות יוצרת התנגדות וככה יוצא מעגל סגור. תנסי לזרום עם הטבע של הילדה. היא לא אוהבת לחץ וכשמכריחים אותה. היא יותר מתחברת לשיתוף פעולה, לאיזה מין דו-שיח כזה, בינה לבין מי שמולה. י' צריכה סבלנות ושלווה, וגם יצירתיות. בערב, בעת ההשכבה, תיקחי אותה על הידיים ולאט לאט תלכי איתה ותשירי בוזמנית איזה שיר-ערש נעים ומרגיע בקול נמוך יותר מן הצרחות שלה. אפילו אם היא לא תפסיק לצעוק, אל תגבירי את קולך. בהדרגה היא תתחיל באיזה שלב להקשיב לשירך. אז תשירי ותלטפי אותה עד שהיא תירגע. אחר כך תשימי אל תוך מיטתה ובוזמנית תמשיכי לשיר וללטף (את ראשה, רגליים, ידיים.. כאילו את עושה לה עיסוי מרפא בליווי מוסיקה חיה). תישארי איתה עד שהיא תירדם עמוק. רק לאחר מכן את יכולה לעזוב אותה. י' רוצה תשומת לב, אהבה ודאגה, וגם דו-שיח יצירתי. אם זה יעבוד, תשירי כל ערב אותו שיר, אל תשני אותו מהר מדי, למרות שהיא אוהבת שינויים. זה יהיה צעד ראשון לכיוון מציבת הגבולות שהיא כל כך מתנגדת להם כאשר עושים את זה בניגוד לטבע האמיתי שלה. 2. אם אין שום בעיה במשפחתון, איני רואה צורך לשנות אותו. לפי דעתי, כל תמידות שניתן להשיג איתה בשלום ובמיוחד כשהיא תאהב אותה, צריך ללכת על זה! מכיוון שהילדה מחפשת את הגבולות ואת התמידות שיציבו לה בהסכמתה החופשית, בהתאם לטבעה היצירתי ושקט בוזמנית. 3. ייתכן כי הצעתי תעזור לפתור גם בעיות נוספות. בקשר להנקה הלילית, תנסי קודם לתת לה קצת לשתות מים שבדרך כלל את משקה אותה איתם. יכול להיות שהיא רוצה לשתות. תחבקי אותה. בכל זאת, את תרגישי ותביני לבד מה היא צריכה. רוסלן.
irisa73
Jan. 19th, 2008 09:17 am (UTC)
לגבי י'
הי רוסלן,
אני חייבת לתאר לך את המציאות של הבקרים והערבים בצורה יותר מפורטת.
בלילות כאמור י' מתעוררת כמה פעמים. בלילות האחרונים היא התעוררה 4 פעמים (!). אני מנסה לתת לה לשתות ולא תמיד היא רוצה. אני מניקה אותה פעם אחת לכל היותר, כך ששאר הפעמים זה לא הנקה. מה היא רוצה? שאלה טובה. אני לא יודעת. היא רוצה שאשאר שם איתה ולא אלך. אבל אני לא יכולה לעשות זאת, בעיקר לא באמצע הלילה. אני גם חושבת שהיא צריכה לדעת להירדם לבד.
באשר לערבים, זה מאוד בעייתי לממש את ההצעה שלך. יש שיר ערש ששרתי לה בעבר והיא אוהבת אותו, אבל אני לא מגיעה לזה. בערב, אחרי שאני מקלחת את שתיהן ביחד, ד' מתלבשת באמבטיה ו- י' לא, כי אין מקום לעשות זאת באמבטיה. עטופה במגבות אני מביאה לחדר ומשכיבה על השידה, כדי לחתל ולהלביש אותה. כל השלב הזה היא בוכה ומתלוננת, בדרך כלל מרוב עייפות, אבל גם בגלל שהיא לא רוצה וכבר לא אוהבת שמחליפים לה חיתול. לפעמים גם ד' צורחת או כועסת בגלל משהו. בכל אופן, זה כבר מכניס לסטרס מסוים. כשאני מסיימת, אני צריכה לסרק את ד', שלא הסתרקה. ואז אני מבקשת ממי שנמצא איתי (בעלי, חמותי, הוריי) שיקחו את י' ויהיו איתה קצת עד שאסיים עם ד' ואתפנה אליה שוב. היא מסרבת וצורחת בכל כוחה. אם אני לבד, אין לי ברירה, אני חייבת לסרק את ד' (שערה מתולתל וסבוך והיא לא יכולה לבד), אז אני מניחה את י' על השטיח או במיטה - שוב, בצרחות אימים ובהתנגדות. היא רק רוצה להיות עליי כל הזמן ואי אפשר! אני מסרקת את ד' ומשכיבה אותה לישון. פעם היה גם סיפור, אבל כבר מזמן אין. האווירה בערבים כל כך לחוצה, שאני רק רוצה שיהיה כבר שקט. וקשה לי לקרוא סיפור כשבחדר השני תינוקת צורחת. ואם י' נוכחת אז היא צורחת ומטפסת עליי ומפריעה לקריאה ואי אפשר לשמוע כלום. בקיצור, אין יותר סיפור. ד' הולכת לישון ואז אני לוקחת את י' ומניקה אותה. מרגע שאני לוקחת אותה אז נהיה שקט והיא כבר יודעת שאני מניקה אותה, לכן היא מקסימום מתלוננת שיותר מהר, נו כבר, אני רוצה את הציצי שלי. אחרי כמה דקות של הנקה היא נרדמת, אני נותנת לה עוד קצת ואז משכיבה אותה לישון. אם היא במקרה לא נרדמה, אז זה יותר קשה כי היא מתנגדת לישון ואז אני לידה משכיבה ומלטפת. ואז שוב, או שהיא נרדמת מיד ואני הולכת, או שלא מיד ואז היא בוכה אם היא רואה שאני הולכת...
כשהיא הייתה קטנה יותר, אחרי שהיינו מסיימים עם ד' הייתי עושה לה עיסוי ואז מקלחת אותה ואז מניקה. היום זה לא רלוונטי כאמור, כי זה לא פשוט להיות איתה והיא רק בוכה ומתלוננת, היא לא רוצה לשכב. כשאני בסביבה אז היא נודניקית ורוצה כל הזמן אליי ועל הידיים ושאטייל איתה. אני אוהבת אותה מאוד, אבל קשה לי עם המצב הזה.
לפעמים אני מרגיעה אותה כפי שתיארת, כשזה לא זמן ההנקה והיא בוכה ונסערת. אתמול אחה"צ היה משהו כזה וזה עבד בסוף.
לגבי המשפחתון תודה על עצתך, נראה שאשאיר אותה.
אז כפי שאתה מבין מדבריי, המצב לא פשוט. היא תינוקת נחושה מאוד ולא מוותרת, עקשנית אפילו יותר מאחותה.
ייתכן שאני לא פועלת נכון, אבל עוד לא גיליתי שיטה לחלק את עצמי לכמה חלקים...
איריס
harmony_kids_il
Feb. 1st, 2008 03:25 pm (UTC)
Re: לגבי י'
שלום איריס. אכן המצב לא פשוט. מה אני יכול להגיד? מאחל לך המון סבלנות ומאמין שאהבתך כלפי הבנות שלך תעזור לך להתגבר על כל הקשיים. בנוסף, בואי נתקדם בניתוח נומרולוגי. אולי בהמשך נראה פתרון גם לבעיות הנ"ל. .רוסלן
( 4 comments — Leave a comment )

Profile

harmony_kids_il
רוסלן בסקרובני

Latest Month

February 2008
S M T W T F S
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829